שחר נ' ("הפול") המאגר הישראלי לביטוחי רכב

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 18.5.06 בה היה מעורב התובע יליד 5.5.1954, עת נהג בקטנוע והתהפך. הנתבעת הייתה מבטחת נהיגתו של התובע במועד הרלוונטי.

בכתב התביעה נטען כי הקטנוע התהפך על רגלו של התובע וגרר אותו לאורך הכביש עד לעצירה. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו ואיבד הכרתו. למקום התאונה הגיע אמבולנס שנהגו הבחין בתובע כשהוא מעולף בצד הכביש. לאחר מכן הגיעו למקום ניידת מד"א ופרמדיק. התובע טוען כי במהלך הטיפול הראשוני בו הוא התעלף מספר פעמים. ממקום התאונה פונה התובע לחדר המיון בבית החולים שערי צדק.

לאחר קבלת טיפול רפואי שוחרר התובע לביתו עם הנחיות למנוחה מלאה, נטילת משככי כאבים והמשך טיפול ומעקב רפואיים. נטען כי התובע לא היה מסוגל לעבוד באופן מלא מספר חודשים וכי במשך שלושה חודשים היה באי כושר מוחלט.

לתביעה נלוותה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה.

בהגנתה כפרה הנתבעת בסעיפי התביעה כולם כאחד ובהתאם התנגדה לבקשה למינוי מומחים רפואיים, למעט מומחה מוסכם בתחום האורטופדיה.

חוו"ד אורטופדית- ד"ר ע. פייזר:

בהסכמת הצדדים מונה ד"ר פייזר לבדיקת התובע. המומחה בדק את התובע ביום 27.1.09. צוין כי התובע פונה לשערי צדק ושם אובחן כסובל מקונטוזיה בקרסול ימין.

כאביו בקרסול נמשכו והתובע עבר בדיקת US ובדיקת מיפוי עצמות שהדגימו קליטה בקרסול ימין. בהמשך לבדיקת המומחה עבר התובע גם בדיקות CT ו-MRI של קרסול ימין שהדגימו נזק אוסטאוכונדרלי באספקט המדיאלי של כיפת עצם התאלוס.

המומחה ציין כי התובע התלונן על כאבים בקרסול וכף רגל ימין, כאב עולה לברך ולמפשעה לאחר מאמץ, כאבים חזקים עת שהוא הולך על קרקע לא יציבה ובהפחתת נהיגה במכונית בשל כאבים בהנעת הרגל לאחור. התובע ציין בפני המומחה כי הוא נעזר ב- AIR CART. בבדיקתו מצא המומחה, בין השאר, שהתובע מתהלך בצליעה על רגל ימין וקיימת רגישות בקדמת ובהיקף הקרסול הימני.

בהמשך לממצאים שבבדיקתו ובתוצאות בדיקות דימות (שפורטו בחוות דעתו), העמיד המומחה את נכותו הצמיתה של התובע על 10% לפי סעיף 48 (3) א (מותאם) לתקנות המל"ל בגין נזק אוסטאוכונדרלי בכיפת עצם התאלוס הגורם להגבלת תנועות וכאבים בקרסול.

תצהיר התובע:

התובע הצהיר כי במשך כ-25 שנים עבד כסוכן ביטוח והכנסותיו היו נאות.

עוד הצהיר כי בשנת 2000 החליט לשנות כיוון תעסוקה כדי להגדיל הכנסותיו ולכן פנה ללימודי משפטים, אותם השלים במחצית שנת 2005.

קודם לכן ועד תום לימודיו - עבד כסוכן ביטוח.

בנוסף השתכר גם מהשכרת דירות המצויות בבעלותו וכן עסק במשך תקופה בליווי של נכה צה"ל מטעם משהב"ט. לטענתו השכרת הדירות דורשת מחד גיסא - התעסקות רבה, ברם אפשרה לו, מאידך גיסא - לימודים במשך תקופה ממושכת, ללא קושי כלכלי.

התובע הוסמך כעורך דין בשנת 2006.

בהקשר להכנסותיו הציג התובע שני הסכמי שכירות משנת 2009 הנוגעים לדירות קטנות ברח' בזל 5 בירושלים. האחת הושכרה כנגד 3,300 ₪ והשנייה כנגד 3,100 ₪. כל אחת מהדירות הושכרה לתקופה של שנה.

עוד הציג דוח שומה לשנת 2000 ממנו עולה כי הכנסתו החייבת במס בשנה זו עמדה על סך של 119,219 ₪ ולאחר הפחתת מס ע"ס 90,449 ₪ (ר' שם בנוסף את הזיכויים ומס מגיע).

כן הוצג דוח שומה לשנת 2001 ממנו עולה כי הכנסתו מהעסק באותה שנה עמדה על 135,813 ₪.